רפאלוב נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

פסק דין

התובעת התקשרה עם הנתבעת בהסכם לקבלת שירותים לחבילת בסיס "טריפל".

נוסף על תקלות שונות שהתגלו מיד בסמוך לאחר התקנת הממירים על ידי טכנאי הנתבעת, חויבה התובעת בסכום שהוא גבוה מזה שהוסכם. התובעת צירפה מייל אשר נשלח אליה מנציגת הנתבעת ובו פירוט של תנאי ההסכם. ניסיונותיה של התובעת לבוא בדברים עם הנתבעת ולהתפשר עמה עלו בתוהו ואף לאורך הזמן ניתקה הנתבעת את התובעת, על דעתה ובלא התראה, משירותים שונים, עד שבסופו של דבר, בוטלה העסקה והנתבעת נטלה את הציוד מבית התובעת. התובעת טענה כי כאשר ביקשה מן הנתבעת לקיים את התחייבויותיה במייל של נציגת הנתבעת, נענתה בשלילה בטענה כי לא ייתכן שתקבל את התנאים הנטענים. התובעת לא שילמה לנתבעת מאומה ובספרי הנתבעת רשום חוב על שמה של התובעת.

התובעת עותרת לפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעת ולחיובה של הנתבעת לפעול על פי ההסכם המחייב את הצדדים. סכום התביעה עומד על 2,000 ₪.

הנתבעת טענה כי פרטי ההסכם להם טוענת התובעת מקורם בטעות אנוש אצל נציגת המכירות. בתאריך 17.4.11 הועבר חיוב על שם התובעת באמצעות אמצעי התשלום שמסרה, אולם הוראת הקבע חזרה בשל "חוסר הרשאה". נציג הנתבעת לא ידע להסביר מדוע חזרה הוראת הקבע. משכך, נוצר לה לתובעת חוב כלפי הנתבעת ועל כן חסמה הנתבעת את שירותי ה- VOD מפניה. הנתבעת טענה כי יצרה קשר עם התובעת מספר פעמים, בין היתר באמצעות בעלה של התובעת, אך החוב לא הוסדר ועד היום חבה הנתבעת לתובעת סך של כ- 2,037 ₪. הנתבעת טענה כי אין היא חבה דבר לתובעת ולא ברורה לה עילת התביעה.

התובעת השיבה ביחס לחזרת הוראת הקבע, כי פנתה לבנק לברר מדוע חזרה הוראת הקבע והתברר לה כי הוראת הקבע, אשר נחתמה ונמסרה לנציג הנתבעת כבר ביום 1.4.11, הוגשה בבנק רק ביום 17.4.11, כפי שעולה מן החותמת אשר הוטבעה עליה. בכך יש כדי להסביר מדוע בתאריך 16.4.11, עוד קודם שהגישה הנתבעת את הוראת הקבע לבנק, חזר החיוב לנתבעת בציון "חוסר הרשאה".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים השונים, הגעתי למסקנה כי החוזה אשר נחתם בין התובעת לנתבעת הופר על ידי הנתבעת בכך שהתובעת חויבה בסכום גבוה מזה שעליו הוסכם. אני מקבלת את טענות התובעת לליקויים טכניים שונים אשר אירעו באותה התקופה ובמיוחד את עמידתה על כך שהנתבעת תפעל בהתאם לפרטי ההסכם כפי שנשלחו אליה על ידי נציגת הנתבעת במייל. שוכנעתי כי המייל של נציגת הנתבעת המפרט את פרטי ההסכם, מחייב את הנתבעת וזו, בכך שחייבה את התובעת ודרשה ממנה תשלום גבוה מן המוסכם, הפרה את החוזה.

משהופר ההסכם, ולאחר התובעת השיבה לנתבעת את הציוד באמצעות נציגי הנתבעת, נשאלת השאלה כיצד יושב המצב אל קדמותו והאם חבה התובעת בתשלום, היחסי, בהתאם להסכם, בגין התקופה הקצרה בה היתה לקוחה של הנתבעת.

לאחר ששקלתי בדבר, אני מקבלת את טענת התובעת כי לא חלה עליה חובה לשלם לנתבעת בגין אותה תקופה. לאורך התקופה הקצרה שבה היה ציוד הנתבעת בבית התובעת, היו תקלות שונות ואף התובעת היתה מנותקת משירותים שונים. השתלשלות העניינים שלעיל, אשר חייבה את התובעת או מי מטעמה לשוב ולהתקשר אל הנתבעת בניסיונות חוזרים ונשנים להסדיר את העניין, גרמה לתובעת לטרדה ולעול.

במצב דברים זה, כאשר איני מוצאת לחייב את התובעת בתשלום כלשהו לנתבעת בגין אותה תקופה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,000 ₪, הכולל הן את הוצאות ההליך והן פיצוי על הטרדה שנגרמה לה.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: